Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 118a
וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ כִּי כְּתִיב הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו הוּא דִּכְתִיב אֲבָל בְּבָמָה גְּדוֹלָה אֲפִילּוּ חוֹבוֹת נָמֵי לִיקְרוּב
Traduction
And Rabbi Yehuda, who holds that an individual may also sacrifice compulsory offerings on a great public altar, could have said to you that when the phrase ''whatsoever is fitting'' is written, indicating that individuals may sacrifice only vow offerings and gift offerings, it is with regard to ''in his own eyes'' that it is written. In other words, it is referring to a location that is fitting in his eyes for sacrifice, i.e., a private altar. But on a great public altar, even compulsory offerings may be sacrificed.
Rachi non traduit
ורבי יהודה. דאמר יחיד נמי מקריב חובות בגדולה אמר לך כי כתיב הישר דממעט יחיד מהקרבת חובות אבעיניו כתיב:
אֶלָּא הָא כְּתִיב אִישׁ לָאו לְמֵימְרָא דְּאִישׁ יְשָׁרוֹת הוּא דְּלִיקְרוּב הָא חוֹבוֹת לָא לִיקְרוּב כִּי כְּתִיב אִישׁ לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר
Traduction
The Gemara asks: But even if that derivation is correct, isn’t ''man'' written in that verse? Isn’t that to say that with regard to ''a man,'' i.e., an individual, only offerings that one deems fitting to sacrifice may be sacrificed, but compulsory offerings may not be sacrificed? The Gemara replies: When ''man'' is written in this verse, it is to qualify a non-priest to perform the sacrificial service on a private altar.
Rachi non traduit
אלא לרבי יהודה הא כתיב איש. ואי לאו למעוטי אף מבמה גדולה אתא למה לי דכתיב איש נכתוב כל הישר בעיניו וכיון דבעיניו היינו קטנה פשיטא דאיש הוא דמימעיט דהא צבור לא מקרבי בה:
להכשיר את הזר. לעבודת במה:
זָר מִוְּזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' נָפְקָא
Traduction
The Gemara challenges: But the fact that a non-priest is qualified to perform the sacrificial service on a private altar is derived from the verse: ''And the priest shall dash the blood against the altar of the Lord at the entrance of the Tent of Meeting'' (Leviticus 17:6). The verse indicates that service at a great public altar may be performed only by a priest, from which it is inferred that the service on a private altar may be performed by a non-priest as well.
Rachi non traduit
זר מוזרק הכהן נפקא לן. לקמן בפירקין דכתיב (ויקרא י''ז:ו') וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד כהן פתח אהל מועד ואין כהן בבמה אלא אפי' זר ואפי' עבד הכי דריש ליה בתורת כהנים:
מַהוּ דְּתֵימָא לִיבְעֵי קִדּוּשׁ בְּכוֹרוֹת כְּמֵעִיקָּרָא קָא מַשְׁמַע לַן
Traduction
The Gemara replies: Lest you say that whereas that verse indicates it is not required that the service on a private altar be performed by a priest, nevertheless consecration of the firstborn is required for this purpose, as was the case initially, i.e., before the Tabernacle was constructed. Perhaps the only non-priests who may perform the service on private altars are the firstborn sons. Therefore, the verse states: ''Every man whatsoever is fitting in his own eyes,'' which teaches us that with regard to private altars, each person may sacrifice his own offerings.
חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא
Traduction
§ The Gemara clarifies the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, by questioning: But the statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna, i.e., the Rabbis cited at the beginning of the baraita, who say that on a private altar an individual sacrificed only burnt offerings and peace offerings. What is the difference between the first tanna and the Rabbis?
Rachi non traduit
חכמים היינו תנא קמא. רבנן בתראי היינו רבנן קמאי דהא אינהו נמי הכי אמרי דיחיד לא קרבו אלא עולות ושלמים וצבור קרבי [נמי חובות] דהא מאיש נפקא להו מיעוטא:
אָמַר רַב פָּפָּא קָרְבוּ נְסָכִים בְּמִדְבָּר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
Traduction
Rav Pappa said: The difference between them is whether libations were offered in the wilderness along with burnt offerings and peace offerings. According to the opinion of the first tanna, libations were not offered in the wilderness, nor were they offered in Eretz Yisrael during the period of Gilgal. According to the Rabbis in the latter section of the baraita, libations were offered in the wilderness and in Gilgal.
Rachi non traduit
קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו. לרבנן קמאי לא קרבו נסכים במדבר ועולה ושלמים גרידא בלא נסכים קא גמרי דקרבי בבמה דבמדבר לא קרבי דכי תבאו דפרשת נסכים (במדבר טו) להטעינה נסכים במשכן שילה אתא לאחר ירושה וישיבה כדאמרן בהשוחט (לעיל זבחים קיא.) ורבנן בתראי לטפויי אתו מדתנן משנה יתירא כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין בגלגל למה להו למיתני הא רבי יהודה נמי בצבור כוותייהו קאמר והכי איבעי להו למימר כאן וכאן לא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים אלא לטפויי אדרבנן קמאי אתו ואמרי כל שהציבור צריכין להקריב מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל ולטפויי נסכים אתו ולמימר דקרבו במדבר לצבור וליחיד וכן בגלגל לשתי הבמות ולמאן דאית ליה קרבו במדבר אית ליה דקרבו בבמת יחיד בגלגל דכי תבאו לא אתא אלא להטעינה נסכים לבמה קטנה דהא בגדולה כבר היו קריבין:
אָמַר מָר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ' מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּכְתִיב וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפֶּסַח בַּגִּלְגָּל
Traduction
§ The Master said in the baraita: Rabbi Shimon says that even the public did not sacrifice all offerings in the Tent of Meeting in Gilgal; they sacrificed only Paschal offerings and compulsory public offerings that have a set time. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? As it is written: ''And the children of Israel encamped in Gilgal; and they kept the Passover on the fourteenth day of the month at evening in the plains of Jericho'' (Joshua 5:10).
פְּשִׁיטָא אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּחוֹבוֹת כְּעֵין פֶּסַח הוּא דְּקָרֵב הָא לָאו כְּעֵין פֶּסַח לָא קָרֵב וְאִידַּךְ
Traduction
The Gemara asks: Isn’t it obvious that they brought the Paschal offering? The Paschal offering is compulsory. Rather, this verse teaches us that in Gilgal, only compulsory offerings similar to the Paschal offering, i.e., that have a set time, were sacrificed, but offerings that are not similar to the Paschal offering were not sacrificed. The Gemara asks: And how does the other tanna, i.e., the Rabbis who disagree with Rabbi Shimon and hold that during the period of Gilgal other offerings were sacrificed by the public, interpret the verse?
Rachi non traduit
פשיטא. דבעו למיעבד פסח:
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בַּנָּאָה עָרֵל מְקַבֵּל הַזָּאָה
Traduction
The Gemara responds: It is necessary for the halakha that was taught by Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bena’a: If an uncircumcised Jew contracted ritual impurity from a corpse, he may receive sprinkling of the water containing the ashes of the red heifer on the third and seventh days of his purification, despite the fact that he is uncircumcised. In the time of Joshua, the Jewish people became circumcised after they were purified from impurity imparted by a corpse.
Rachi non traduit
ערל. שנטמא במת מקבל הזאה וטהור מטומאת מת ליגע בקדשים ויליף מהכא דכתיב (יהושע ה':י') ויעשו את הפסח בגלגל דמשמע שעשאוהו כהלכתו במילה בטהרה ורובן ערלים היו במדבר דכתיב (שם) לא מלו ואמרינן ביבמות בעשרה בניסן שעברו את הירדן לא מהול משום חולשא דאורחא אלא בחד סרי הוא דמהול ואשתכח דטמאי מתים שהיו בהם שהרי רובן טמאי מתים היו שמתו אבותיהם כל ארבעים שנה במדבר ונטמאו בהם ואם לא קבלו הזאה ונטהרו בערלותן אין להם שהות להזות משמלו דהא צריך להפריש שלשה ימים בין הזאה להזאה רביעי חמישי וששי וכאן אי לא הזו עד יום אחד עשר בניסן הזאה ראשונה לאחר שמלו תו לא מטי זמן הזאה שניה עד יום חמשה עשר וביבמות איתיה להא דרבי יוחנן בפרק הערל (יבמות דף עא:):
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פֶּסַח וְחוֹבוֹת הַקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן אֲמַר לֵיהּ יָחִיד חוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן מְנָא לֵיהּ
Traduction
§ With regard to the Paschal offering and compulsory public offerings that have a set time mentioned by Rabbi Shimon, the Gemara relates that a tanna taught a baraita in the presence of Rav Adda bar Ahava: The difference between a great public altar, e.g., the altar in Gilgal, and a small private altar is only that the Paschal offering and compulsory offerings that have a set time may be sacrificed upon a great public altar, but not upon a private altar. Rav Adda bar Ahava said to him: From where would an individual sacrifice compulsory offerings that have a set time? There is no such offering brought by an individual. It was therefore unnecessary for the tanna to state that this type of offering is not sacrificed on a private altar.
אֲמַר לֵיהּ אֶסְמְיַיהּ אֲמַר לֵיהּ תִּתַּרְגַּם מַתְנִיתָךְ בְּעוֹלַת חוֹבָה דְּאִיכָּא עוֹלַת נְדָבָה דְּאִי חַטַּאת יָחִיד הוּא חוֹבוֹת דִּקְבִיעַ לֵיהּ זְמַן מִי אִיכָּא
Traduction
The tanna said to him: If so, shall I remove it from the text of the mishna, and teach only: Paschal offerings? Rav Adda bar Ahava said to him: That is not necessary; interpret your mishna as referring to a compulsory burnt offering, i.e., the burnt offering of appearance brought on the pilgrimage Festivals by every individual, which is not sacrificed on a private altar, as there is, conversely, a voluntary burnt offering that may be sacrificed on a private altar. This baraita must be discussing a burnt offering brought by an individual, as if it is referring to a sin offering brought by an individual, are there compulsory sin offerings that have a set time?
Rachi non traduit
ותתרגם מתניתך. דקתני חובות הקבוע להם זמן קרבו בגדולה:
בעולה. כגון עולות של תמידין ומוספין צבור קרבו בה [אבל] חטאות הקבוע להם זמן כגון שעירי הרגלים של צבור לא קרבו בה:
דאי בחטאת. דאי חובות הקבוע להם זמן בחטאת נמי קאמר:
חטאת נדבה מי איכא. ליקרב כיוצא בה בקטנה ועל כרחיך מתניתין קמ''ל דלא קרבו לר''ש בגדולה לבד מפסחים אלא חובות שיש כיוצא בהן נדבה מדקתני אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן ואי ס''ד כל חובות הקבוע להם זמן קאמר פסחים דקתני למה לי הכי הוה ליה למימר אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא חובות הקבוע להם זמן והוו להו פסחים בכלל אלא ה''ק אלא פסחים שקרבו בגדולה ולא קרבו בקטנה כלל ושאר דברים שקרבו כאן וכאן אין חילוק בהן אלא שבזו לא קרבו אלא נדבות ובזו קרבו אף חובות הקבוע להם זמן:
Tossefoth non traduit
ותתרגם מתניתך בעולה. פירוש כגון עולות תמידין ומוספין שיש כיוצא בהם נדבות אבל חטאות הצבור כגון שעירי הרגלים אע''ג דקבוע להם זמן לא קרבו והא מילתא דייק לה מדקתני פסחים דליתני קבוע להם זמן ותו לא והוו להו פסחים בכלל אלא על כרחך מתניתין קמ''ל דלא קרבו לרבי שמעון בגדולה לבד מפסחים אלא שיש כיוצא בהם בבמה והכי קאמר אלא פסחים שקרבו בגדולה לא קרבו בקטנה כלל ושאר דברים שקרבו כאן וכאן אין חילוק בהם אלא שבזה לא הקריבו אלא נדבות ובזה קרבו חובות הקבוע להם זמן כדפירש בקונטרס והכי נמי הוה מצי למידק אברייתא דלעיל דקאמר ר''ש אף צבור לא הקריבו כו' ואי משום דלא איירי התם רבי שמעון בחילוק שבין במה גדולה לבמה קטנה כדאיירי הכא מ''מ על חנם הזכיר פסחים דהא הוו בכלל חובות הקבוע להם זמן ותימה מנא ליה לר' שמעון הא מילתא דחטאת דקבוע להם זמן לא קרב דהא לעיל מפרשינן טעמא דרבי שמעון דיליף מפסח גלגל והא ליכא למילף מפסח דפסח נמי אין כיוצא בו נדבה ואי הוה מפרשינן כן דפסח חשיב כיוצא בו נדבה משום דהוי קדשים קלים כעין שלמים הוה ניחא אבל בקונטרס לא פירש כן וע''ק היכי דייק מדקתני פסחים דלמא הא דקתני פסחים משום דעיקר טעמא מפסח יליף וכן בפ''ק דמגילה (דף ט:) תני פסחים לחוד ופריך בגמרא פסחים ותו לא אלא כעין פסחים ע''כ מה שהזכיר פסחים טפי מאינך משום דכולהו מפסח ילפינן לכן נראה לפרש דקא אמר תתרגם מתניתך בעולה היינו משום דכיון דמפסח יליף אית לן למימר מה פסח שקבוע לו זמן וישנו בצבור כביחיד בשעת היתר הבמות צבור בפסח ראשון ויחיד בפסח שני כדאמרי' פסחים (דף סז.) איש נדחה ואין צבור נדחין אף כל שקבוע להם זמן וישנו בצבור כביחיד בשעת היתר הבמות דהיינו עולות שישנן בצבור בתמידין ומוספין וביחיד בנדבה אבל חטאת לא משכחת ביחיד בשעת היתר הבמות דאפילו בבמה גדולה לא קרבו חובות דיחיד לרבי שמעון כמו לר''מ ורבנן והכי פירושו דשמעתא ותתרגם מתניתך בעולה דאיכא עולת נדבה ונדבות דיחיד קרבו והוי דומיא דפסח דאי בחטאת חטאת נדבה מי איכא דמשכחת ביה חטאת ביחיד דאילו חובות דיחיד לא קרבו לא עולות ולא חטאות ופריך ונוקמה במנחה דאיכא חביתים ומשני אין מנחה בבמה וא''ת ונוקמה בשלמים כגון כבשי עצרת דהא איכא ביה שלמי נדבה וי''ל כדפרש''י דכבשי עצרת קק''ד נינהו ושלמי יחיד קדשים קלים ולא משכחת כיוצא בהן ביחיד:
וְלוֹקְמַהּ בְּמִנְחַת חוֹבָה דְּהָא אִיכָּא חֲבִיתִּין קָא סָבַר אֵין מִנְחָה בְּבָמָה
Traduction
The Gemara asks: And let him establish the baraita as referring to the compulsory meal offering of an individual, which has a set time, as there is the griddle-cake offering that the High Priest was obligated to sacrifice every day and that may be sacrificed only upon a great public altar, not upon a private altar. The Gemara replies: Rav Adda bar Ahava holds that there is no meal offering sacrificed upon an altar outside the Temple, even a great public altar.
Rachi non traduit
ונוקמה נמי במנחה. דמשכחת לה כאן מנחת נדבה בקטנה ובגדולה עודפת מנחת חביתין שהיא חובות הקבוע להן זמן בכל יום:
קא סבר רב אדא בר אהבה אין מנחה בבמה. דזבחים כתיב ובשלמי צבור דעצרת ליכא לאוקמה משום דשלמי במה קטנה לא דמי להו שאלו קדשי קדשים ואלו קדשים קלים:
בָּאוּ לְשִׁילֹה וְכוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַתְּבִאֵהוּ בֵּית ה' שִׁילֹה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיִּטֹּשׁ (אֶת) מִשְׁכַּן שִׁילֹה אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם וּכְתִיב וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר
Traduction
§ The mishna teaches that when they arrived at Shiloh, private altars were prohibited. There was no roof of wood or stone in the Tabernacle in Shiloh; there was only a building of stone below, and the curtains of the roof of the Tabernacle were spread above it. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: One verse states, with regard to Hannah bringing Samuel to the Tabernacle: ''And she brought him to the house of the Lord in Shiloh'' (I Samuel 1:24), and one verse states: ''And He forsook the Tabernacle of Shiloh, the tent that He had made to dwell among men'' (Psalms 78:60). And in addition, it is written: ''Moreover he abhorred the tent of Joseph and chose not the tribe of Ephraim'' (Psalms 78:67).
Rachi non traduit
מנה''מ. דבית אבנים למטן ויריעות לגג:
ויטש משכן שילה אהל שכן באדם:
הָא כֵּיצַד לֹא הָיְתָה שָׁם תִּקְרָה אֶלָּא אֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִיעוֹת מִלְּמַעְלָן וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה
Traduction
One verse describes the Tabernacle in Shiloh as a house, while the other describes it as a tent. How can these texts be reconciled? As the mishna states: There was no roof of wood or stone there; rather, there was stone below, and it was therefore described as a house, and the curtains of the Tabernacle were spread above it, and it was therefore described as a tent. And the period that the Tabernacle was in Shiloh was characterized in the Torah as ''rest'' in the verse: ''For you have not as yet come to the rest and to the inheritance, which the Lord your God has given you'' (Deuteronomy 12:9).
קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דְּאָמַר קְרָא הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר (אַתָּה) תִּרְאֶה בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה
Traduction
§ The mishna teaches that during the period of Shiloh, offerings of the most sacred order were eaten within the curtains, and offerings of lesser sanctity and second tithe were eaten in any place that overlooks Shiloh. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Oshaya said: As in the context of the prohibition against sacrificing outside the Tabernacle, the verse states: ''Take heed to yourself that you do not offer your burnt offerings in every place that you see'' (Deuteronomy 12:13), from which it may be inferred: You may not offer up in every place that you see, but you may eat the offerings in every place that you see.
Rachi non traduit
השמר לך. משתבאו אל המנוחה קאי קרא:
אֵימָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה זוֹבֵחַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה
Traduction
The Gemara challenges: Say instead the following inference: You may not offer up offerings upon an altar in every place that you see, but you may slaughter offerings in every place that you see. It would therefore be permitted to slaughter offerings in any place that overlooks Shiloh.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר קְרָא שָׁם תַּעֲלֶה וְשָׁם תַּעֲשֶׂה
Traduction
Rabbi Yannai said that the subsequent verse states: ''But in the place that the Lord shall choose in one of your tribes, there you shall offer your burnt offerings, and there you shall do all that I command you'' (Deuteronomy 12:14). This verse teaches that all of the sacrificial service is performed in the place that the offering is burned, and only the consumption of offerings of lesser sanctity is permitted in any place that overlooks Shiloh.
רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חַסָּא אָמַר אָמַר קְרָא
Traduction
Rabbi Avdimi bar Ḥasa said that when describing the boundaries of the portions of Eretz Yisrael of the children of Joseph, wherein Shiloh was located, the verse states:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source